משנת ארץ ישראל על משנה שבועות ד׳:ה׳

« משנת ארץ ישראל על משנה שבועות ד׳:ד׳ משנת ארץ ישראל על משנה שבועות ד׳:ו׳ »

5 מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם אִם לֹא תָבֹאוּ וּתְעִידוּנִי שֶׁיֵּשׁ לִי בְיַד פְּלוֹנִי פִּקָּדוֹן וּתְשׂוּמֶת יָד וְגָזֵל וַאֲבֵדָה. שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין לְךָ עֵדוּת, אֵין חַיָּבִין אֶלָּא אַחַת. שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁיֵּשׁ לְךָ בְיַד פְּלוֹנִי פִּקָּדוֹן וּתְשׂוּמֶת יָד וְגָזֵל וַאֲבֵדָה, חַיָּבִין עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת. מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם אִם לֹא תָבֹאוּ וּתְעִידוּנִי שֶׁיֵּשׁ לִי בְיַד פְּלוֹנִי פִּקְדוֹן חִטִּין וּשְׂעֹרִין וְכֻסְּמִין. שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין לְךָ עֵדוּת, אֵין חַיָּבִין אֶלָּא אַחַת. שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין לְךָ עֵדוּת שֶׁיֵּשׁ לְךָ בְיַד פְּלוֹנִי חִטִּין וּשְׂעֹרִין וְכֻסְּמִין, חַיָּבִין עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת:

פירוש משנת ארץ ישראל על משנה שבועות ד׳:ה׳

5 עפ”י כתב יד קופמן

6 משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שיש לי ביד פלוני פיקדון ותשומת יד וגזל ואבידה – הפסוק בתורה, בהמשך פרשת שבועות הוא: "נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו. או מצא אבדה וכחש בה ונשבע על שקר על אחת מכל אשר יעשה האדם לחטֹא בהנה" ויקרא ה כא-כב. המשנה עוקבת אחר סדר הפסוקים ומציגה את כל המקרים, להוציא את המקרה הכללי "עשק את עמיתו". הגדרה כללית זו תפורט במשנה הבאה. מבחינת התוכן הרי שאין הבדל בין משנה זו למשנה הקודמת משנה ג – שם דובר בעדות, וכאן בעדות על מקרים מוגדרים. עם זאת יש במשנתנו דיון על שבועה אחת או כמה שבועות, ובכך היא מתקשרת גם למשנה ד. שבועה שאין אנו חייבין – בדפוס "יודעין", לך עדות – הם נשבעים שאינם יודעים לו עדות, אין חייבין אלא אחת – הוא אמנם השביע על כמה סעיפים, אך אלו סעיפים חילופיים ולא סדרת טענות משפטיות שכל אחת הוכחשה. שבועה שאין אנו יודעין לך עדות – שתי המילים האחרונות חסרות בדפוס. שיש לך ביד פלוני פיקדון ותשומת יד וגזל ואבידה – הם מנו סדרת סעיפים, והרי אלו שבועות נפרדות: שאיננו יודעים על פיקדון, שאיננו יודעים על תשומת יד וכו'. חייבין על כל אחת ואחת – כל אחת מהן שבועה נפרדת. משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שיש לי ביד פלוני פקדון – המילה האחרונה חסרה בדפוס, חיטין ושעורין וכוסמין שבועה שאין אנו יודעין לך עדות אינן חייבין אלא אחת – כמקודם, הוא השביע על סדרת נושאים אבל כללם בשבועה אחת. שבועה שאין אנו יודעין לך עדות שיש לך ביד איש פלוני חטים ושעורין וכוסמין חייבין על כל אחת ואחת – בשבועתם הם פירטו את השבועה לסדרת שבועות. דין זה זהה למה ששנינו לעיל בשבועת ביטוי פ"ג מ"ב, ושם הוסבר.

7 בתוספתא נוסף פרט חשוב, השבועה צריכה להיות ברורה ומפורשת: "אמר לעדים בואו והעידוני שיש לי ביד פלוני מאתים זוז, מעסקי שכר שכיר, וממזון אשה ובנות. 'שבועה שלא נעידך' הרי אילו פטורין עד שיאמרו שבועה שאין אנו יודעין לך עדות. וכן בפיקדון אמר לו תן לי מאתים זוז שיש לי בידך מעיסקי שכר שכיר, וממזון אשה ובנות. 'שבועה שלא אתן לך' פטור, עד שיאמר לו שבועה שאין לך בידי" פ"ב הי"ב, עמ' 448. אם השבועה כוללת סירוב מלכתחילה, אין היא שבועת שקר; התנאי להגדרת שבועת שקר הוא שהשבועה תכלול סירוב להעיד בשל אי ידיעה, או הכחשה של החוב. אפשר גם להסביר ששבועה שיש בה סירוב לשלם חוב היא מעין שבועה על מצווה, וזו אינה חלה, לפי חלק מהדעות לעיל פ"ג מ"ד, מ"ה, מ"ח ומ"ט.

« משנת ארץ ישראל על משנה שבועות ד׳:ד׳ משנת ארץ ישראל על משנה שבועות ד׳:ו׳ »